פסק-דין בתיק ע"ו 21203-03-14

1. המערער, יליד 1960, נפצע במהלך שירותו הצבאי בשני אירועים. בשנת 2000 סבל מקרע בשריר השוק. בשנת 2005 נפגע בברכו. המערער הוכר כנכה בגין פגימות אלו כדלקמן :

בשל הקרע בשריר שוק שמאל , לפי ס' 35(4)(א) דרגת נכות של ........................... 1%.

מצב אחרי חבלה בברך שמאל וניתוח ארטרוסקופיה (מותאם) לפי ס' 48(2)(ו)III - 20%.

2. בחודש ספטמבר 2011 בקש המערער להכיר בפגיעה קיימת בברך ימין -כנכות מוסבת. מחומר רפואי שצרף עלה כי בראשית שנת 2011 החל להרגיש כאבים גם בברך ימין. בדיקת MRI מיום3.8.11 הדגימה קרע של המיניסקוס המדיאלי בברך ימין, וכונרומלציה פטלה. ועדה מחוזית מיום 21.11.11 קבעה כי הממצאים בברך ימין אינם קשורים לנכות המוכרת ודחתה את הבקשה.

3. המערער הגיש ערעור לועדה רפואית עליונה, וחזר בו מהערעור.

4. בחודש דצמבר 2012 חזר ובקש המערער להכיר בממצאי ברך ימין כנכות מוסבת לנכות המוכרת. ועדה מחוזית מיום 18.2.13 אשר עיינה במסמכים רפואיים ותוצאות בדיקות קבעה כי הממצאים המתוארים, כולל הסינוביטיס והשינויים במינסקוס הפנימי ובסחוס הפיקה בברך ימין אינם קשורים לחבלה בברך שמאל והינם מחלה ראשונית של הברך.

5. המערער ערער לועדה רפואית עליונה ולקראת הישיבה צרף חוות דעת מיום 15.7.13של מומחה מטעמו, ד"ר גורן צבי. ד"ר גורן ציין בחוות דעתו שיש אפשרות לקשירת קשר בין הפגיעה והממצאים בברך שמאל לבין הממצאים בברך ימין והתייחס למספר מאמרים שלדעתו מדגימים את שינויי הדריכה השונים בפגיעות שונות בגפיים תחתונות, את שבירת הסימטריה בהליכה בין הצד הפגוע לצד הבריא, את העברת העומסים, שינוי האגן ועמוד השדרה במרחב ושינויים נוספים.

6. ועדה רפואית עליונה התכנסה לדון בערעורו של המערער ביום 1.8.13 וביום 2.1.14. הועדה שמעה את טענות בא כוחו של המערער, אשר טען לקיומה של אסכולה רפואית התומכת בקשר של נכות מוסבת בין ברך שמאל הפגועה, לברך ימין. הועדה שמעה את תלונות המערער עצמו. הועדה בדקה את המערער ורשמה את ממצאי בדיקותיה בפרוטוקול. הועדה עיינה בתשובת MRI מיום 3.8.11 המלמדת על קרע במינסקוס הפנימי של ברך ימין, ועל פגם סחוסי קטן בפיקה. הועדה עיינה בסיכום אשפוז מיום 22.11.12 המתאר ממצאי ארטרוסקופיה בברך ימין. כמו כן עיינה הועדה בתשובת מיפוי עצמות מיום 30.3.11. הועדה בקשה את כל המאמרים במלואם, על מנת שתוכל להתייחס אליהם. בישיבה מיום 2.1.14, ולאחר שקבלה הועדה את כל המאמרים במלואם, מנתחת הועדה כל מאמר ומאמר בנפרד, על פני 5 עמודי פרוטוקול.

הועדה מתייחסת למסקנות של כל אחד מהמאמרים, ולא מוצאת ולו מאמר אחד התומך בטענה כי הפגימה בברך אחת היא הסיבה לפגימה בברך השניה. אינני מוצאת לנכון לחזור בפירוט על הסקירה הנמצאת באופן ברור מפורט ובהיר בפרוטוקול הועדה. מסקנת הועדה לכן :

"למעשה באף אחד מהמאמרים הנ"ל לא הוכח ששינויים בברך אחת גורמים לשינויים בברך הנגדית. עצם הצגת אסופת מאמרים אינה הופכת לאסכולה רפואית.....  9 המאמרים הנ"ל אינם מוכחים את הקשר הנטען". הועדה דחתה את הערר וקבעה כי אין קשר על פי תקנה 9 בין הפגימות בברך ימין לפגימות המוכרות בברך שמאל.

7. המערער חוזר על טענתו כי יש במאמרים שצרף כדי ללמד על קיומו של קשר סיבתי. נטען כי נכותו בברך ימין נגרמה בשל שבירת הסימטריה באופן הליכתו. נטען כי אין להחמיר את נטל השכנוע על המערער ודי להראות כי קיים קשר בין המאמץ הגופני לבין הנכות בברך ימין. נטען כי הועדה לא נמקה מדוע אין מדובר בנכות הקשורה לנכות המוכרת.

             8. הקביעה לגבי קשר בין נכות מוכרת לנכות מוסבת היא הכרעה רפואית מובהקת המסורה להחלטת הועדה הרפואית, וראו לענין זה ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן, פ"ד מה(5)374:

"קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות הוא שאלה רפואית מובהקת...על הקשר בין הפגימה המסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הוועדה הרפואית".

וכן ראה  רע"א 1403/05 פלוני נ' קצין התגמולים              וכן רע"א 3401/13 רזי בסל נ' קצין התגמולים (4.7.13).

            המאמרים שצורפו לחוות דעת רפואית של מומחה המערער נסתרו אחד לאחד באופן מפורט. הועדה ציינה בצורה מפורשת כי אין בהם ללמד על הקשר הסיבתי המבוקש.

הרוצה להוכיח לועדה קשר סיבתי בין פגימה מוכרת לפגימה חדשה צריך לבסס עמדתועל

אסכולה רפואית מוכרת. וראו לענין זה רע"א 2027/94 קליג נ' קצין התגמולים:

"שאלה יפה היא, מתי דעה נעשית אסכולה. מסתמא, אין תשובה ברורה לשאלה זאת, כשם שאין תשובה ברורה לשאלה כמה כבשים עושות עדר. מצד אחד ברור כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכול, ללא מחלוקת, כדי שתהווה אסכולה. אף אין צורך שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לוודאי כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני, אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת, כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים".

            עוד נקבע באותו פסק דין :